מדריכה ותלמידה להתפתחות תודעתית ומלווה תהליכים של התעוררות והתפתחות של העצמי
לכולנו יש את הפוטנציאל בתור יצורים רוחניים לפתח את עצמנו וליצור טרנספורמציה. אנחנו יכולים במהלך החיים לתת לאגו להרדים אותנו ולחיות בבורות על אוטומט, סבל, חרדה ופחד. לחיות את החיים במרדף אחר הנאות חומריות, פיזיות, לצבור חומר, להימנע מכאב ולהדחיק את מוות האגו שלנו. ועם זאת יש לנו גם את הבחירה לצאת לדרך רוחנית ומסע פנימי.
כשאנחנו אומרים שאנחנו אוהבים ללא תנאי, אנחנו (כמעט) תמיד אוהבים מהמקום של הפצעים שלנו.
לדוגמה: כשאת אומרת אני אוהבת אותו ללא תנאי ואז את שמה את עצמך בנתינת יתר מולו, זו לא אהבה. כשאתה אומר אני אוהב אותה ללא תנאי אבל מרגיש בתוכך לא ראוי או לא מספיק טוב זו לא אהבה. זו התנהלות מתוך חוסר. וזה אפילו לא באמת לראות את האחר ובטח שלא אותך.
במרחב שלי עיקר העבודה הפנימית היא דרך עבודת הצל. הצל הוא אמנם חשוך אך הוא תמיד הולך לצידנו.
הצללים או הפצעים שלנו הם בעצם החלקים בתוכנו שאולי אנחנו פחות אוהבים בעצמינו, מדחיקים או מעדיפים לא לתת להם ביטוי. “אני דחויה”, “אני לא שווה”, “לא רואים אותי” ועוד.
הפצעים שלנו פה בכדי לקבל הכרה. לצאת מהחושך אל האור. אנחנו לא באמת זקוקים לריפוי או תיקון אנחנו שלמים ככה כמו שאנחנו.
